אז כן, יצאנו לצלם באווירה,
חצי שעה לפני השקיעה (שעת הזהב).
ונפגשנו בבעלת המטע,
ולצערנו ולצערה היא החליטה שנצא,
כי בעלה קם השכם ומתאכזב לראות את יגיע כפיו כך בלא השגחה רבה…
קצת נבהלנו וחשבנו על אחורה פנה,
ואז אמרתי: "בואי נדבר,
הרי יש כאן לב,
"וכמובן שהתרצתה במילים חמות ומקרבות
,ומול ילדים ששמחים ברימונים.
לקחתי משל לחיים,
נכון,
אנחנו לקראת סוף הימיים הנוראים,
אבל נותרו לנו עוד ימים אחדים,
לדבר עם אבא
להראות לו שיש כאן לב!
